כוחו של תת המודע של ג'וזף מרפי: מה נכון ומה לא

9 דקות קריאה

בקצרה: כוחו של תת המודע הוא ספר של ג'וזף מרפי משנת 1963, איש דת מתנועת המחשבה החדשה. הרעיון המרכזי: מה שהמודע מאמין בו וחוזר עליו, תת המודע מקבל כאמת. המחקר תומך בחלק מהספר: ציפייה, דמיון וחזרה רגועה לפני השינה. ההבטחות לריפוי ולעושר דרך אמונה ותפילה לא נמצאו במחקר.

"כוחו של תת המודע" הוא ספר העזרה העצמית המפורסם של ג'וזף מרפי, שיצא לראשונה בשנת 1963. שמו המקורי The Power of Your Subconscious Mind, והוא יצא בארצות הברית בהוצאת Prentice Hall. הרעיון המרכזי: מה שהמודע מאמין בו וחוזר עליו, תת המודע מקבל כאמת ומתחיל לממש.

ובכנות, בשורה אחת: החלק על ציפייה, דמיון וחזרה לפני השינה מחזיק לא רע מול המחקר של היום. ההבטחות לריפוי ולעושר דרך אמונה ותפילה לא מחזיקות.

לספר הזה יש אצלי מקום אישי. הוא היה פתוח לידי בלילה אחד בצבא, שבו הרבה דברים התחילו לזוז. אספר עליו בהמשך.

ודווקא בגלל זה חשוב לי לקרוא אותו ביושר. לא להעריץ ולא לבטל. להפריד בין מה שעומד היום מול המחקר, לבין מה שנשאר אמונה.

מי היה ג'וזף מרפי?

ג'וזף מרפי נולד בשנת 1898 באירלנד, וגדל במשפחה קתולית. בצעירותו התחיל להתכשר ככומר במסדר הישועי, ועזב.

בשנת 1922 היגר לארצות הברית, ועבד כרוקח בניו יורק.

משם הדרך שלו עברה לדת. בשנות הארבעים הוסמך כאיש דת בתנועות של "המחשבה החדשה". משנת 1949 עמד בראש כנסיית Divine Science בלוס אנג'לס, והטיף שם שנים ארוכות.

"המחשבה החדשה", New Thought, היא תנועה רוחנית שצמחה בארצות הברית במאה התשע עשרה. המרכז שלה הוא האמונה שלמחשבה יש כוח ממשי לעצב את הבריאות ואת החיים.

מרפי כתב יותר משלושים ספרים, ומת בשנת 1981 בקליפורניה. "כוחו של תת המודע" הוא המפורסם שבהם, והוא נמכר במיליוני עותקים.

בעברית הוא מופיע על הכריכה כד״ר ג'וזף מרפי. כדאי לדעת שהתואר שלו לא היה ברפואה. הוא היה איש דת וכותב.

מה הרעיון המרכזי בספר?

מרפי מחלק את הנפש לשני חלקים. המודע חושב, בוחר ומחליט. תת המודע לא מתווכח. הוא מקבל את מה שנכנס אליו כאמת, ופועל לפיו.

הדימוי המוכר שלו הוא גינה. המודע הוא הגנן, והמחשבות הן זרעים. מה שנשתל שוב ושוב, צומח בסוף בחיים.

אחד המשפטים שהכי מיוחסים לו אומר, בתרגום חופשי: "שנו את המחשבות, ותשנו את הגורל".

מכאן הוא בונה ארגז כלים. משפט חיובי שחוזרים עליו עם רגש. תמונה של הסוף הרצוי, כאילו כבר קרה. הכרת תודה. ותפילה, שאותה הוא מציג כמעט כשיטה מדויקת.

ויש זמן אחד שהוא חוזר אליו שוב ושוב: הרגעים המנומנמים שלפני השינה. לפי מרפי, המאמץ יורד שם למינימום והמודע נסוג הצידה. זה הזמן לשתול משפט חדש.

הוא גם שואל מאמיל קואה את "חוק המאמץ ההפוך": כשהרצון והדמיון מתנגשים, הדמיון מנצח. לכן לא לוחצים ולא נלחמים. על קואה ועל השיטה שלו כתבתי מדריך מלא: מה זה אוטוסוגסטיה, ואיך מתרגלים אותה נכון.

אם זה נשמע לכם מוכר, יש לזה סיבה. הוא קרוב מאוד למשל הנהג והרכב שאני משתמש בו. המודע נוהג, ותת המודע הוא הרכב: המנוע, ההילוכים וכל מה שרץ לבד.

מה מהספר נתמך במחקר היום?

יותר ממה שנדמה, אם מורידים את השפה הדתית. ארבעה רעיונות מהספר מחזיקים לא רע.

ציפייה משפיעה על החוויה. אחרי מרפי נעשה הרבה מחקר על פלצבו. בשנת 2001 סקרו שני חוקרים מקופנהגן, הרוביארטסון וגוטשה, 130 ניסויים. בכולם חלק מהמטופלים קיבלו פלצבו, וחלק לא קיבלו כלום.

נמצאה השפעה קטנה על מדדים שהמטופלים דיווחו בעצמם, בעיקר על כאב. כלומר, מה שאנחנו מצפים לו יכול לשנות את מה שאנחנו מרגישים. בזה מרפי צדק.

דמיון הוא סוג של אימון. בשנת 1995 לימדו אלווארו פסקואל לאונה ועמיתיו מתנדבים תרגיל פסנתר. תרגיל פשוט, של חמש אצבעות. קבוצה אחת תרגלה על הקלידים, וקבוצה אחרת רק בדמיון.

גם אצל מי שתרגלו בדמיון נמדדו שינויים באזור המוח ששולט באצבעות. התרגול הפיזי עדיין נשאר הדרך המהירה יותר. הרחבתי על זה במה מחקרים על דמיון מודרך באמת מראים.

חזרה בונה אוטומט. מרפי צדק שחזרה עושה את העבודה. הרגלים נבנים מחזרה באותו הקשר, עד שהם רצים לבד. רק שאין לזה מספר קסם של ימים, וכתבתי למה במיתוס 21 הימים.

הדקות שלפני השינה הן זמן טוב לתרגול. המעבר בין ערות לשינה נקרא המצב ההיפנגוגי. הביקורת המודעת מתרפה, והדמיון מתעורר.

אבל כאן צריך לדייק. המחקר לא מראה שהמוח לומד מסרים חדשים אחרי שנרדמנו. מה שהגיוני הוא חזרה רגועה כשאנחנו עוד ערים. פירטתי את זה בהאזנה לפני השינה: האם היא משנה את תת המודע?.

ואם אתם רוצים את כל הכלים האלה מסודרים לתוכנית אחת, כתבתי מדריך מעשי: איך מתכנתים את תת המודע.

מה בספר לא מחזיק מים?

כאן צריך לדבר בכבוד, וגם בבהירות. מרפי כתב מתוך אמונה כנה. אבל חלק מהטענות שלו לא עומדות בבדיקה.

הבטחות בריאות. בספר יש סיפורים רבים על מחלות שנעלמו בזכות אמונה ותפילה. אלה אנקדוטות, בלי קבוצת השוואה ובלי מעקב.

המחקר על פלצבו מצייר תמונה צנועה יותר. באותה סקירה משנת 2001 לא נמצאה השפעה על מדדים אובייקטיביים, כמו תוצאות של בדיקות. אמונה יכולה לשנות את חוויית הכאב. היא לא תחליף לטיפול רפואי, אף פעם.

תפילה כמנגנון. מרפי מתאר תפילה כמעט כמו נוסחה מדעית. בשנת 2006 פורסם אחד המחקרים הגדולים שבדקו את זה, בהובלת הרברט בנסון מבית הספר לרפואה של הרווארד.

1,802 מטופלים אחרי ניתוח מעקפים חולקו לשלוש קבוצות. אנשי שלוש קהילות נוצריות התפללו לשלומם של חלק מהם. התפילה לא שיפרה את ההחלמה. ומי שנאמר לו בוודאות שמתפללים עליו, סבל מעט יותר מסיבוכים.

לתפילה יש ערך משלה. היא יכולה לתת שקט ונחמה, וזה המון. אבל כמנגנון שמשנה תוצאה רפואית, זה לא נמצא.

עושר מתוך דמיון. חלק גדול מהספר מציג שפע כתוצאה טבעית של מחשבה נכונה. בשנת 2002 פרסמו גבריאלה אטינגן ודוריס מאייר ארבעה מחקרים, שהבחינו בין שני סוגים של מחשבה על העתיד.

ציפייה חיובית, כלומר הערכה שמשהו באמת סביר, ניבאה יותר מאמץ ויותר הצלחה. פנטזיה חיובית, תמונה נעימה של העתיד הרצוי, ניבאה דווקא פחות.

מרפי מערבב בין השתיים. מה שכדאי לקחת מזה: לדמיין את הדרך, לא רק את הפרס. על ההבדל הזה כתבתי בלמה לחשוב חיובי לא עובד, ומה לעשות במקום.

האשמה. אם הכל תלוי באמונה, מי שלא קיבל כנראה לא האמין מספיק. זה ההמשך ההגיוני של הספר, והוא יכול להכאיב. על הנקודה הזאת כתבתי בחוק המשיכה: למה הוא לא עובד לך. החיים בנויים ממחשבות, אבל גם מנסיבות, מאנשים וממזל.

והשכבה הרוחנית, "האינטליגנציה האינסופית" שמרפי מדבר עליה? זו אמונה. אני לא מבטל אותה, ויש בה משהו שמדבר אליי. אבל אני לא מציג אותה כמדע.

למה הספר הזה עדיין חשוב לי?

בגיל 19, תוך כדי השירות הצבאי, הקמתי עסק שיווק לבעלי עסקים. שירתתי ביומיות, אז אפשר היה לנהל לקוחות במקביל.

ואז הכל נסגר עליי בבת אחת. הרס״רית הזיזה את היציאות לארבע אחר הצהריים, בדיוק על הפגישות עם הלקוחות. עברתי פרידה, והרגשתי לבד. ערב אחד ישבתי באוטו ובכיתי.

התאמנתי ארבע שעות, עד שהראש התרוקן. ובשקט הזה נזכרתי במשפט אחד: מחשבה יוצרת מציאות.

באותו לילה פתחתי את "כוחו של תת המודע". וכל הלילה שיננתי משפט אחד: "אני יוצא ב13:00".

למחרת הייתה תקרית בבסיס, ובעקבותיה הרס״רית אמרה בעצמה את השעה 13:00. אחרי שיחה עם מפקד הבסיס, הכל נפתר תוך יום.

אני לא מביא את זה כהוכחה. זה סיפור אחד, שלי, ואין בו קבוצת ביקורת. אפשר לקרוא לזה סנכרוניות. אפשר לקרוא לזה מוח שהתמקד במטרה אחת, והתחיל לפעול אחרת.

מה שאני כן יודע: מאותו לילה חזרתי לכלים. גוף, נשימה, אמונה, תת מודע ופעולה. את הסיפור המלא שלי כתבתי בדף נפרד.

איך לקרוא את הספר היום, בלי לאבד את הראש?

ככה אני ממליץ לגשת אליו.

1. כספר תרגול, לא כספר מדע. קחו ממנו את הכלים. את ההסברים על "חוקים" השאירו בשכבת האמונה.

2. משפט אחד, לא עשרה. קצר, ומנוסח כתהליך בהווה. "אני לומד להירגע" עדיף על "אני רגוע לגמרי". למה? כתבתי על זה בהאם אפירמציות באמת עובדות.

3. לדמיין את הפעולה, לא רק את הפרס. תראו את עצמכם עושים את הצעד הקשה. בדיוק כמו הפסנתרנים של פסקואל לאונה.

4. בערב, כשאתם עוד ערים. כמה דקות במיטה, הטלפון בצד, חזרה שקטה. בלי מאמץ, כמו שקואה ומרפי ביקשו. זה החלק בספר שאני הכי אוהב.

5. בריאות וכסף נשארים בחוץ. אם יש בעיה רפואית, הולכים לרופא. אם יש בעיה כלכלית, בונים תוכנית. המשפט של הערב תומך בדרך, הוא לא מחליף אותה.

6. בלי האשמה. אם משהו לא קרה, אין כאן כישלון של אמונה. החיים פשוט גדולים ממשפט אחד.

7. למדוד לפי הבוקר. לא לפי נס. לפי תגובה קטנה אחת שיצאה קצת אחרת מהרגיל.

את הערב הזה, בדיוק כמו שמרפי תיאר אותו, הפכתי לתרגול מוחשי בערכת המסרים החיוביים לתת המודע. תשעה תהליכי שמע קצרים לדקות שלפני השינה: רגיעה, משפט, תמונה וחזרה. מסגרת קבועה לחזור אליה כל ערב.

מרפי כתב ספר של מאמין, לא של חוקר. ובכל זאת יש בו אמת שעובדת גם בלי להאמין לכל מילה: מה שחוזרים עליו, בתחושה ובתמונה, מתחיל לרוץ לבד.

שאלות נפוצות

האם שווה לקרוא את כוחו של תת המודע?

כן, אם קוראים אותו כספר השראה ותרגול. יש בו רעיונות שהמחקר תומך בהם היום, בעיקר סביב ציפייה ודמיון. כדאי לקרוא בזהירות את ההבטחות לריפוי ולעושר, ולזכור שהספר הוא לא תחליף לטיפול רפואי.

מה ההבדל בין מרפי לחוק המשיכה?

שניהם צמחו מאותו שורש, תנועת המחשבה החדשה, וגם אצל מרפי יש רעיון של מחשבה שמושכת נסיבות. אבל המרכז אצלו הוא תת המודע כמנגנון פנימי: מה שהוא מקבל כאמת משפיע על ההתנהגות. חוק המשיכה, כמו שהתפרסם דרך הספר "הסוד", מתאר מחשבות שמושכות מציאות מבחוץ, כמו מגנט. אף אחד מהם הוא לא חוק מדעי.

מתי יצא הספר, ויש לו תרגום לעברית?

The Power of Your Subconscious Mind יצא לראשונה בשנת 1963 בארצות הברית. בעברית הוא יצא בהוצאת אור עם, ביותר ממהדורה אחת. מהדורת המילניום, שעודכנה על ידי איאן מק'מהאן ותורגמה על ידי ליאורה כרמלי, יצאה בשנת 2000.

האם הטכניקה של מרפי לפני השינה עובדת?

חלקית. הדקות שלפני השינה הן זמן שקט וקבוע לחזרה על משפט אחד, וזה הגיוני. אבל המחקר לא מראה שהמוח לומד מסרים חדשים אחרי שנרדמים. לכן עדיף לתרגל ערים ורגועים, בלי להשאיר הקלטה פועלת כל הלילה.

אילו ספרים על תת המודע כדאי לקרוא אחרי מרפי?

לצד המעשי, כדאי להכיר את אמיל קואה, שהשיטה שלו פשוטה עוד יותר. לצד הרוחני, נוויל גודארד מלמד להרגיש את המשאלה כאילו כבר התגשמה. ולצד המדעי, "לחשוב מהר, לחשוב לאט" של דניאל כהנמן מסביר איך עובדת החשיבה האוטומטית.

מקורות

  • Murphy, J. (1963). The Power of Your Subconscious Mind. Englewood Cliffs, N.J.: Prentice Hall. רשומת המהדורה הראשונה בספריית Open Library
  • מרפי, ג'וזף. כוחו של התת מודע. עדכן: איאן מק'מהאן. מאנגלית: ליאורה כרמלי. אור עם, 2000. רשומת הספר בספרייה הלאומית
  • Hróbjartsson, A., & Gøtzsche, P. C. (2001). Is the placebo powerless? An analysis of clinical trials comparing placebo with no treatment. New England Journal of Medicine, 344(21). PubMed
  • Pascual-Leone, A., Nguyet, D., Cohen, L. G., Brasil-Neto, J. P., Cammarota, A., & Hallett, M. (1995). Modulation of muscle responses evoked by transcranial magnetic stimulation during the acquisition of new fine motor skills. Journal of Neurophysiology, 74(3). PubMed
  • Benson, H., et al. (2006). Study of the Therapeutic Effects of Intercessory Prayer (STEP) in cardiac bypass patients. American Heart Journal, 151(4). PubMed
  • Oettingen, G., & Mayer, D. (2002). The motivating function of thinking about the future: Expectations versus fantasies. Journal of Personality and Social Psychology, 83(5). PubMed

עוד על תת המודע ואמונות

כל המאמרים בנושא ←