נוויל גודארד בעברית: חוק ההנחה והרגשת המשאלה שהתגשמה

האיש שדיבר על דמיון כמו על כלי עבודה

בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת עמד בניו יורק אדם בשם נוויל גודארד ודיבר בפני אולמות מלאים על רעיון אחד, שוב ושוב.

לא על מזל. לא על עבודה קשה. על דמיון.

גודארד, יליד ברבדוס שעבר לארצות הברית, טען שהדמיון האנושי הוא לא בריחה מהמציאות אלא הכוח שמעצב אותה. בספרו הקצר משנת 1944 הוא ניסח את זה בארבע מילים שהפכו למזוהות איתו: feeling is the secret. ההרגשה היא הסוד. על הקשר בין הרעיון הזה לקבלה כתבנו במאמר על ארבעת העולמות.

חשוב לומר את זה כבר בהתחלה, בכנות: התורה של גודארד היא תפיסת עולם והשקפה, לא מדע מוכח. אנחנו לא מתייחסים אליה כאל חוק פיזיקלי, אלא כאל דרך חשיבה מעניינת שהרבה אנשים מוצאים בה ערך מעשי. עם ההסתייגות הזו, יש בה משהו ששווה להכיר.

מה זה חוק ההנחה

הרעיון המרכזי של גודארד נקרא חוק ההנחה. באנגלית, the law of assumption.

הכוונה פשוטה יותר משהיא נשמעת. חוק ההנחה אומר שאנחנו נוטים לחיות ולפעול לפי מה שאנחנו מניחים על עצמנו ועל המציאות, גם בלי לשים לב.

מי שמניח עמוק בפנים שהוא לא ראוי, יתנהג, יפרש ויבחר בהתאם, וברוב המקרים גם יקבל מהעולם אישור להנחה הזאת. מי שמניח שהוא בטוח ומסוגל, ינוע אחרת לגמרי.

גודארד לקח את זה צעד קדימה וטען: אם ההנחות שלנו כל כך משפיעות, אפשר לבחור אותן בכוונה. לא לחכות שהמציאות תשכנע אותנו, אלא להניח מראש את ההרגשה של מה שאנחנו רוצים, ולתת לה לעצב את הדרך.

זה מתחבר למשהו שאנחנו רואים שוב ושוב: המשפט הפנימי שאנחנו חוזרים עליו הוא בעצם הנחה שקטה שרצה ברקע. גודארד פשוט אומר שאפשר להחליף אותה בכוונה.

הרגשת המשאלה שהתגשמה

הטכניקה המרכזית של גודארד ידועה בשם הרגשת המשאלה שהתגשמה, feeling of the wish fulfilled. בקהילות ברשת מחברים אותה לעיתים לראשי התיבות SATS, state akin to sleep, מצב הדומה לשינה, שהוא הזמן שבו גודארד המליץ לתרגל.

השם מסגיר את הליבה. לא מספיק לחשוב על מה שרוצים, וגם לא מספיק לדמיין את זה מבחוץ כמו סרט. גודארד מלמד להיכנס לתוך הסצנה ולהרגיש אותה מבפנים, כאילו היא כבר קורה עכשיו.

לא "אני רוצה שיציעו לי את התפקיד", אלא להרגיש את לחיצת היד, לשמוע את המילים, לחוש בגוף את השחרור של מי שזה כבר קרה לו.

וההמלצה שלו לגבי הזמן מעניינת במיוחד: לתרגל את זה ברגעים שלפני השינה, כשאנחנו נמצאים במצב מנומנם, על הגבול בין ערות לשינה.

למה דווקא לפני השינה

כאן התורה של גודארד נפגשת במפתיע עם משהו שאנחנו כותבים עליו הרבה.

הרגעים שלפני ההירדמות הם מה שנקרא המצב ההיפנגוגי, חלון קצר שבו החשיבה הביקורתית מתרפה. גודארד קרא לזה מצב הדומה לשינה, ואמר שזה הזמן הפורה ביותר להטמיע הנחה חדשה, כי אין בו את השומר ההגיוני שמיד קופץ ואומר "זה לא ריאלי".

הוא הגיע לתובנה הזו מתוך התנסות אישית וניסוח רוחני, לא ממעבדה. אבל היא מסתדרת יפה עם ההיגיון של איך שאנחנו קולטים מסרים כשאנחנו רגועים ופתוחים.

איך מתרגלים את הטכניקה של גודארד, בפשטות

הנה גרסה נקייה ומעשית, בשפה של היום.

בוחרים סצנה קצרה. לא את כל החלום, רק רגע אחד שמסמן שהמשאלה כבר התגשמה. שיחת טלפון עם הבשורה. חיבוק. משפט שמישהו אומר לכם.

נכנסים פנימה. לא צופים בסצנה מהצד, אלא נמצאים בתוכה. מה אתם רואים מנקודת המבט שלכם, מה שומעים, מה מרגישים בגוף.

מרגישים את הריאליות שלה. זה הלב של השיטה לפי גודארד. לא הכוח של המחשבה, אלא כמה אמיתית ההרגשה. להישאר עם התחושה של "זה קרה" עד שהיא מרגישה טבעית.

עושים את זה נינוח, לפני השינה. מתוך רוגע, לא מתוך מאמץ. ואז פשוט נותנים לזה להתמוסס אל תוך השינה.

חוזרים על זה. לא פעם אחת. הנחה חדשה נבנית בחזרה, בדיוק כמו כל דפוס פנימי אחר.

מי שהעיקרון הזה מדבר אליו, שווה לו להכיר גם את הגישה הקרובה של כלל 17 השניות, שמדבר על אותו רעיון של החזקת הרגשה ברורה מספיק זמן.

איך לגשת לזה בלי להיסחף

התורה של גודארד יפה, אבל קל להיסחף איתה לשני קצוות לא בריאים.

הקצה האחד הוא הבטחה. אף אחד לא יכול להתחייב שאם תרגישו מספיק חזק, כל משאלה תתגשם. החיים מורכבים יותר, ומעורבים בהם מציאות, מאמץ, נסיבות ומזל.

הקצה השני הוא האשמה. אם משהו לא קרה, זה לא אומר שלא הרגשתם נכון או שאתם אשמים. גישה כזו הופכת כלי יפה למקל להכות בו את עצמנו.

הדרך הבריאה נמצאת באמצע. להשתמש בטכניקה כדי לעצב את ההרגשה הפנימית, את הביטחון, את הכיוון שממנו אנחנו פועלים בעולם. לא במקום פעולה, אלא כדי לפעול ממקום אחר.

מאיפה להתחיל

אם התורה של גודארד סקרנה אתכם, הצעד הראשון הוא פשוט לנסות. הערב, לפני השינה, לבחור סצנה קטנה אחת ולהרגיש אותה כאילו כבר קרתה.

ומי שרוצה ליווי מסודר בדיוק ברגעים האלה, ערכת המסרים החיוביים לתת המודע בנויה על אותו עיקרון: תהליכי שמע רגועים לפני השינה, שחוזרים על הנחה חדשה בדקות השקטות שלפני השינה.

גודארד ניסח את זה לפני שמונים שנה. הכלי עדיין זמין לכל אחד, כל לילה, בחינם. השאלה היחידה היא איזו הנחה נבחר להניח על עצמנו הלילה.

שאלות נפוצות

מי היה נוויל גודארד?

נוויל גודארד היה מרצה וכותב יליד ברבדוס שעבר לארצות הברית. בשנות הארבעים והחמישים הרצה בניו יורק על רעיון אחד: הדמיון האנושי אינו בריחה מהמציאות, אלא הכוח שמעצב אותה. ספרו הקצר Feeling is the Secret יצא בשנת 1944.

מה זה חוק ההנחה של נוויל גודארד?

חוק ההנחה, the law of assumption, הוא הרעיון המרכזי של גודארד. בלשון שלו, הנחה שמחזיקים בה בהתמדה, גם אם היא עוד לא נכונה, הופכת לעובדה. בקריאה פסיכולוגית פשוטה, אנחנו נוטים לחיות, לפרש ולבחור לפי מה שאנחנו מניחים על עצמנו. זו השקפה, לא חוק מדעי.

איך עושים את הטכניקה של נוויל גודארד?

בוחרים סצנה קצרה אחת שמסמנת שהמשאלה כבר התגשמה, כמו שיחת טלפון עם בשורה. נכנסים לתוכה מנקודת המבט שלכם, ולא צופים בה מהצד. נשארים עם התחושה של ״זה קרה״ עד שהיא מרגישה טבעית, ברוגע לפני השינה. וחוזרים על זה, כי הנחה חדשה נבנית בחזרה.

למה גודארד המליץ לתרגל לפני השינה?

הוא קרא לרגעים שלפני ההירדמות ״מצב הדומה לשינה״, ולדבריו אין בהם את השומר ההגיוני שקופץ ואומר ״זה לא ריאלי״. הוא הגיע לזה מהתנסות אישית, לא ממעבדה. זה מסתדר עם מה שידוע על המצב ההיפנגוגי, החלון שבו החשיבה הביקורתית מתרפה.