כלל 17 השניות. למה דווקא המספר הזה ואיך להחזיק בו

למה דווקא 17

ידעתם שיש מספר מדויק של שניות שמחשבה צריכה להחזיק בלי הסחה כדי שמשהו במוח יתחיל לזוז? המספר הזה הוא 17.

נקדים ונאמר את האמת. כלל 17 השניות הוא לא ממצא של פיזיקה. הוא לא תוצאה של מחקר במעבדה. הוא לא הוכח באף ניסוי. זוהי הוראה רוחנית שאסתר היקס ניסחה והפיצה. אנחנו בוחרים להתחיל בהבחנה הזאת כי הרבה אנשים מצטטים את הכלל כמו שמצטטים פיזיקה, וזה לא הוגן לא לכלל, לא למדע, ולא למי שמנסה ליישם.

אבל, ויש כאן אבל גדול, יש לכלל הזה עוגן מדעי מהוקצע. הוא לא מצליח להוכיח את 17 השניות הספציפיות, אבל הוא מסביר למה החזקת מחשבה אחת לאורך זמן רציף משנה משהו במוח.

עיקרון הב משנת 1949

הנוירופסיכולוג דונלד הב פרסם ב-1949 ספר בשם The Organization of Behavior. בספר הזה הוא ניסח את העיקרון שהפך לאבן יסוד של חקר הנוירופלסטיות: Neurons that fire together, wire together. נוירונים שיורים יחד, מתחברים יחד.

המשמעות פשוטה. כשאנחנו חוזרים על אותו דפוס מחשבתי שוב ושוב, הנוירונים הספציפיים שנדלקים בכל פעם יוצרים ביניהם קשרים סינפטיים חזקים יותר. בפעם הבאה, פחות אנרגיה מספיקה כדי שאותם נוירונים ידלקו שוב.

הב לא אמר 17 שניות. הב לא נתן מספר מדויק בכלל. הוא ניסח את העיקרון הכללי. אבל כל המחקר העכשווי על נוירופלסטיות נשען על מה שהוא ניסח אז.

למה 17 שניות עובד בפועל

גם בלי תמיכה מדעית ישירה במספר הספציפי, מי שתרגל בעקביות יכול לאשר שיש משהו אמפירי בסביבה הזאת של זמן. כמה הסברים אפשריים, שאינם הוכחה אבל עוזרים להבין.

ראשית, סף הקשב הממוקד. מחקרים על זיכרון עבודה (Working Memory) מראים שמחשבה ללא הסחה צריכה זמן רציף כדי להפעיל את אזורי המוח שאחראים על קיבוע. 17 שניות יושב בערך באמצע הטווח של מה שזיכרון עבודה יכול להחזיק ביעילות.

שנית, מה שאסתר היקס קוראת לו "מומנטום". המחשבה הראשונה היא הסחה. השנייה לפעמים נכבית. השלישית מתחילה לאסוף. סביב השנייה ה-15 עד 20, אם המחשבה החזיקה, היא כבר משכה אליה רגש. ושם המשחק משתנה. רגש הוא הדבק שתת-המודע מבחין בו.

שלישית, פשטות הנגישות. 17 שניות זה זמן שאפשר לעשות. שש שניות זה מהיר מדי. דקה זה ארוך מדי. 17 זה אפשרי.

ארבע מדרגות. 17, 34, 51, 68

אסתר היקס לימדה גם את המבנה הזה. אם מצליחים להחזיק 17 שניות בלי הסחה, אז יש משמעות. אם מצליחים 34, המחשבה כבר נושאת תנופה משמעותית. ב-51 היא כמעט אוטומטית. ב-68 שניות (כדקה ופחות), זה כבר אירוע מודע ומורגש.

נחשוב על זה כאש. בהתחלה, ניצוצות. 17 שניות מצית אש קטנה. 34, יש להבה. 51, היא מחזיקה את עצמה. 68, היא מאירה.

לרובנו, ההגעה ל-17 הראשון היא הצעד הקשה. אחריו, יש מומנטום שעוזר.

איך מחזיקים מחשבה אחת ל-17 שניות

הנה הפרוטוקול שאנחנו ממליצים עליו.

נשימה ראשונה, להתיישב. לעצום עיניים. לא חובה, אבל עוזר. הנשימה היא איטית. השניות הראשונות הן רק רגיעת מערכת.

נשימה שנייה, לבחור. מחשבה אחת. ספציפית. לא "אני רוצה הצלחה". כן "אני יושב במשרד החדש שלי, בוקר שלישי, מסתכל החוצה מהחלון". אחת. ברורה. גופנית.

נשימה שלישית, להחזיק. הרגש המתלווה לתמונה הזאת. לא להגיד אותו, להרגיש אותו. תחושה של חמימות. של שלוות נפש. של גאווה. מה שעולה.

עכשיו, אנחנו סופרים. 17 שניות. בלי לעבור למחשבה אחרת.

הקושי האמיתי הוא לא הזמן. הוא הקופים. המוח קופץ. הוא חושב על דוא"ל. על משימה. על מה שלא עשינו. בכל פעם שהוא קופץ, אנחנו לא נלחמים בו. אנחנו פשוט חוזרים לתמונה. בעדינות. שוב, ושוב.

למה רוב האנשים נכשלים

הסיבה הראשונה היא ציפייה למיידי. אנחנו עושים 17 שניות פעם אחת ומחפשים תוצאה. אבל 17 שניות זה ניצוץ. צריך שלושה ביום, במשך זמן, כדי שמשהו ייווצר.

הסיבה השנייה היא תמונה מטושטשת. כשהתמונה כללית מדי, המוח לא יכול להחזיק בה. הוא נשאר ברמת הבריאה (מחשבה), בלי לעבור ליצירה (דמיון מורגש). 17 שניות בלי תמונה ספציפית לא עובדים.

הסיבה השלישית היא קופי תודעה. אנחנו מנסים "להכריח" את המחשבה להישאר. הכוח הזה הוא בעצמו הסחה. הסוד הוא לחזור בעדינות, לא להילחם.

התרגיל היומי

שלוש פעמים ביום. בוקר, צהריים, לפני שינה.

בוקר. 17 שניות של דמיון של היום שאנחנו רוצים שיהיה לנו.

צהריים. 17 שניות של הרגשה של עצמנו במצב המקצועי שאנחנו בונים.

לפני שינה. 17 שניות של תמונת הסיום, הרגע שכבר הגענו אל מה שאנחנו רוצים.

חודש של תרגול כזה, באמת, ואנחנו מבחינים בשינוי. לא בקסם. בקליטה אחרת של החלטות יומיומיות.

שאלה אחת

איזו מחשבה אחת ספציפית הייתם רוצים להחזיק ב-17 השניות הקרובות? לא רעיון, תמונה. לא תיאור, הרגשה.

נסו עכשיו. 17 שניות.

---

ערכת השמע של MindCode עוזרת להחזיק את המחשבות האלה בלי להתאמץ. הקצב והדמיון בנויים כך שהמוח עובר מבטא לאלפא, ובסביבה הזאת 17 השניות הופכות לטבעיות. לפרטים על הערכה.