כלל 17 השניות. למה דווקא המספר הזה ואיך להחזיק בו
אסתר היקס ניסחה את כלל 17 השניות, ועיקרון הב מ-1949 נותן לו עוגן רופף. הנה איך להחזיק מחשבה אחת מספיק זמן כדי שתת-המודע יקלוט אותה.

למה דווקא 17
ידעתם שיש מספר מדויק של שניות שמחשבה צריכה להחזיק בלי הסחה כדי שמשהו במוח יתחיל לזוז? המספר הזה הוא 17. כלל 17 השניות הוא ההנחיה של אסתר היקס להחזיק מחשבה אחת ברציפות, בלי הסחה, במשך שבע עשרה שניות, כי לפי התפיסה הזו זהו פרק הזמן שבו המחשבה מתחילה למשוך רגש ותת המודע קולט אותה.
נקדים ונאמר את האמת. כלל 17 השניות הוא לא ממצא של פיזיקה. הוא לא תוצאה של מחקר במעבדה. הוא לא הוכח באף ניסוי. זוהי הוראה רוחנית שאסתר היקס ניסחה והפיצה. על התפיסה של אסתר היקס ועל מה שעומד מאחוריה כתבנו בהרחבה במאמר על אברהם והיקס בעברית. אנחנו בוחרים להתחיל בהבחנה הזאת כי הרבה אנשים מצטטים את הכלל כמו שמצטטים פיזיקה, וזה לא הוגן לא לכלל, לא למדע, ולא למי שמנסה ליישם.
אבל, ויש כאן אבל גדול, יש לכלל הזה עוגן מדעי מהוקצע. הוא לא מצליח להוכיח את 17 השניות הספציפיות, אבל הוא מסביר למה החזקת מחשבה אחת לאורך זמן רציף משנה משהו במוח.
עיקרון הב משנת 1949
הנוירופסיכולוג דונלד הב פרסם ב-1949 ספר בשם The Organization of Behavior. בספר הזה הוא ניסח את העיקרון שהפך לאבן יסוד של חקר הנוירופלסטיות: Neurons that fire together, wire together. נוירונים שיורים יחד, מתחברים יחד.
המשמעות פשוטה. כשאנחנו חוזרים על אותו דפוס מחשבתי שוב ושוב, הנוירונים הספציפיים שנדלקים בכל פעם יוצרים ביניהם קשרים סינפטיים חזקים יותר. בפעם הבאה, פחות אנרגיה מספיקה כדי שאותם נוירונים ידלקו שוב.
הב לא אמר 17 שניות. הב לא נתן מספר מדויק בכלל. הוא ניסח את העיקרון הכללי. אבל כל המחקר העכשווי על נוירופלסטיות נשען על מה שהוא ניסח אז. הרחבנו על המנגנון הזה במאמר על נוירופלסטיות, איך המוח משכתב את עצמו.
למה 17 שניות עובד בפועל
גם בלי תמיכה מדעית ישירה במספר הספציפי, מי שתרגל בעקביות יכול לאשר שיש משהו אמפירי בסביבה הזאת של זמן. כמה הסברים אפשריים, שאינם הוכחה אבל עוזרים להבין.
ראשית, סף הקשב הממוקד. מחקרים על זיכרון עבודה (Working Memory) מראים שמחשבה ללא הסחה צריכה זמן רציף כדי להפעיל את אזורי המוח שאחראים על קיבוע. 17 שניות יושב בערך באמצע הטווח של מה שזיכרון עבודה יכול להחזיק ביעילות.
שנית, מה שאסתר היקס קוראת לו "מומנטום". המחשבה הראשונה היא הסחה. השנייה לפעמים נכבית. השלישית מתחילה לאסוף. סביב השנייה ה-15 עד 20, אם המחשבה החזיקה, היא כבר משכה אליה רגש. ושם המשחק משתנה. רגש הוא הדבק שתת-המודע מבחין בו.
שלישית, פשטות הנגישות. 17 שניות זה זמן שאפשר לעשות. שש שניות זה מהיר מדי. דקה זה ארוך מדי. 17 זה אפשרי.
ארבע מדרגות. 17, 34, 51, 68
אסתר היקס לימדה גם את המבנה הזה. אם מצליחים להחזיק 17 שניות בלי הסחה, אז יש משמעות. אם מצליחים 34, המחשבה כבר נושאת תנופה משמעותית. ב-51 היא כמעט אוטומטית. ב-68 שניות (כדקה ופחות), זה כבר אירוע מודע ומורגש.
נחשוב על זה כאש. בהתחלה, ניצוצות. 17 שניות מצית אש קטנה. 34, יש להבה. 51, היא מחזיקה את עצמה. 68, היא מאירה.
לרובנו, ההגעה ל-17 הראשון היא הצעד הקשה. אחריו, יש מומנטום שעוזר.
איך מחזיקים מחשבה אחת ל-17 שניות
הנה הפרוטוקול שאנחנו ממליצים עליו.
נשימה ראשונה, להתיישב. לעצום עיניים. לא חובה, אבל עוזר. הנשימה היא איטית. השניות הראשונות הן רק רגיעת מערכת.
נשימה שנייה, לבחור. מחשבה אחת. ספציפית. לא "אני רוצה הצלחה". כן "אני יושב במשרד החדש שלי, בוקר שלישי, מסתכל החוצה מהחלון". אחת. ברורה. גופנית.
נשימה שלישית, להחזיק. הרגש המתלווה לתמונה הזאת. לא להגיד אותו, להרגיש אותו. תחושה של חמימות. של שלוות נפש. של גאווה. מה שעולה.
עכשיו, אנחנו סופרים. 17 שניות. בלי לעבור למחשבה אחרת.
הקושי האמיתי הוא לא הזמן. הוא הקופים. המוח קופץ. הוא חושב על דוא"ל. על משימה. על מה שלא עשינו. בכל פעם שהוא קופץ, אנחנו לא נלחמים בו. אנחנו פשוט חוזרים לתמונה. בעדינות. שוב, ושוב.
למה רוב האנשים נכשלים
הסיבה הראשונה היא ציפייה למיידי. אנחנו עושים 17 שניות פעם אחת ומחפשים תוצאה. אבל 17 שניות זה ניצוץ. צריך שלושה ביום, במשך זמן, כדי שמשהו ייווצר.
הסיבה השנייה היא תמונה מטושטשת. כשהתמונה כללית מדי, המוח לא יכול להחזיק בה. הוא נשאר ברמת הבריאה (מחשבה), בלי לעבור ליצירה (דמיון מורגש). 17 שניות בלי תמונה ספציפית לא עובדים.
הסיבה השלישית היא קופי תודעה. אנחנו מנסים "להכריח" את המחשבה להישאר. הכוח הזה הוא בעצמו הסחה. הסוד הוא לחזור בעדינות, לא להילחם.
התרגיל היומי
שלוש פעמים ביום. בוקר, צהריים, לפני שינה.
בוקר. 17 שניות של דמיון של היום שאנחנו רוצים שיהיה לנו.
צהריים. 17 שניות של הרגשה של עצמנו במצב המקצועי שאנחנו בונים.
לפני שינה. 17 שניות של תמונת הסיום, הרגע שכבר הגענו אל מה שאנחנו רוצים.
חודש של תרגול כזה, באמת, ואנחנו מבחינים בשינוי. לא בקסם. בקליטה אחרת של החלטות יומיומיות.
שאלה אחת
איזו מחשבה אחת ספציפית הייתם רוצים להחזיק ב-17 השניות הקרובות? לא רעיון, תמונה. לא תיאור, הרגשה.
נסו עכשיו. 17 שניות.
שאלות נפוצות
מה זה כלל 17 השניות?
כלל 17 השניות הוא הנחיה רוחנית שאסתר היקס ניסחה, ולפיה מחזיקים מחשבה אחת ברציפות ובלי הסחה במשך שבע עשרה שניות. הרעיון הוא שזהו משך הזמן שבו מחשבה מתחילה למשוך אליה רגש, ובאותו רגע תת המודע מבחין בה. חשוב לדעת שזו איננה עובדה מדעית אלא הוראה מעשית שנוסחה מתוך תפיסה רוחנית.
האם לכלל 17 השניות יש בסיס מדעי?
המספר שבע עשרה עצמו לא הוכח באף ניסוי, והוא לא ממצא של מחקר במעבדה. עם זאת, עיקרון הב משנת 1949, נוירונים שיורים יחד מתחברים יחד, מסביר למה החזקת מחשבה אחת לאורך זמן רציף אכן משנה משהו במוח. כלומר, המנגנון של חיזוק דפוס מחשבתי דרך חזרה נשען על מדע, גם אם המספר המדויק שייך לתפיסה של אסתר היקס ולא למחקר.
איך מתרגלים את כלל 17 השניות?
בוחרים מחשבה אחת ספציפית וגופנית, לא כללית, ומחזיקים בה יחד עם הרגש שנלווה אליה במשך שבע עשרה שניות בלי לעבור למחשבה אחרת. כשהמוח קופץ למחשבות אחרות, פשוט חוזרים בעדינות לאותה תמונה, בלי להילחם ובלי להכריח. אנחנו ממליצים על שלוש חזרות ביום, בבוקר, בצהריים ולפני השינה.
כמה זמן לוקח עד שמרגישים שינוי?
תרגול בודד של שבע עשרה שניות הוא ניצוץ ולא תוצאה, ולכן ציפייה לשינוי מיידי היא הסיבה הנפוצה לאכזבה. מתוך תרגול עקבי, חודש של שלוש חזרות ביום מספיק כדי להבחין בשינוי. השינוי הזה איננו קסם, אלא קליטה אחרת של החלטות יומיומיות.
ערכת השמע של MindCode עוזרת להחזיק את המחשבות האלה בלי להתאמץ. הקצב והדמיון בנויים כך שהמוח עובר מבטא לאלפא, ובסביבה הזאת 17 השניות הופכות לטבעיות. לפרטים על הערכה.