אברהם ואסתר היקס בעברית: מה כדאי לקחת, ומה להשאיר

השם שחוזר בכל קבוצת התפתחות אישית

אם הסתובבת פעם בעולם ההתפתחות האישית, כמעט בטוח שנתקלת בשם היקס.

כלל 17 השניות. סולם הרגשות. "תרגישו טוב וזה יגיע". ציטוטים על רקע שקיעה. מיליוני צפיות ביוטיוב.

אבל מי בעצם עומד מאחורי השם הזה, ומה מהרעיונות שווה באמת להכיר? בואו נעשה סדר, בכנות, בלי לבטל ובלי להעריץ.

מי הם אסתר ואברהם היקס

אסתר היקס היא סופרת ומרצה אמריקאית. יחד עם בעלה המנוח ג'רי, היא הפיצה במשך עשורים סדרת רעיונות על מחשבה, רגש ומציאות, שהפכו לרבי מכר עולמיים והשפיעו בין השאר גם על הספר "הסוד".

וכאן צריך לומר את הדבר במפורש, כי הרבה אתרים מדלגים עליו: אסתר היקס מציגה את התכנים שלה כמסר שהיא מקבלת מישות לא פיזית קולקטיבית שהיא מכנה "אברהם". זו אמונה רוחנית, לא מדע.

אנחנו לא באים לשפוט את זה. אנחנו כן חושבים שחשוב לדעת את זה, כי זה עוזר לגשת לרעיונות בעיניים פקוחות: לקחת את מה ששימושי, ולא להתייחס לכל מילה כאל עובדה מדעית.

כלל 17 השניות, בקצרה

אחד הרעיונות המפורסמים ביותר שמיוחסים להיקס הוא כלל 17 השניות.

לפי הניסוח שלהם, אם מחזיקים מחשבה אחת טהורה במשך 17 שניות בלי הסחה, היא מתחילה למשוך אליה מחשבה דומה, וכך הלאה, עד שנבנית תנופה.

הרחבנו על זה בכתבה נפרדת על כלל 17 השניות ומה עומד מאחוריו. בקצרה: המספר עצמו הוא ניסוח שלהם, לא ממצא מדעי. אבל הרעיון שמאחוריו, שהחזקת תשומת לב על מחשבה לאורך זמן מחזקת אותה, מתכתב יפה עם מה שאנחנו יודעים על נוירופלסטיות ועל חוק הב. החזרה והריכוז אכן מחזקים מסלול עצבי. זה החלק השימושי.

סולם הרגשות: הכלי הכי מעשי שלהם

אם יש דבר אחד מתורת היקס שאני חושב שכדאי לכל אחד להכיר, זה סולם הרגשות.

הרעיון פשוט וחכם. הרגשות מסודרים על סולם, מהכבדים ביותר בתחתית, כמו ייאוש, אשמה ופחד, ועד הקלים ביותר בפסגה, כמו שמחה, אהבה וחופש. באמצע יש רגשות כמו כעס, תסכול, תקווה ואופטימיות.

התובנה המעשית: אי אפשר לקפוץ מייאוש ישר לשמחה. זה לא אמין, והגוף לא מאמין לזה. אבל אפשר לטפס שלב אחד למעלה. מייאוש לכעס זו כבר עלייה. מכעס לתסכול, ומשם לתקווה.

הכלי הזה משחרר אותנו מהלחץ להיות "חיוביים" בכוח. במקום להעמיד פנים, פשוט שואלים: מה הרגש שנמצא שלב אחד מעליי עכשיו, ואיך אני נוגע בו? זו גישה עדינה והרבה יותר בת קיימא.

מה כדאי לקחת בזהירות

לצד החלקים היפים, יש בתורת היקס גם קצוות שכדאי לגשת אליהם בזהירות.

הראשון הוא ההבטחה. הרעיון ש"אתה יוצר את כל המציאות שלך במחשבה" יכול להישמע מעצים, אבל הוא גם יכול להפוך למקל להכות בו את עצמנו. אם משהו לא קרה, זה לא אומר שלא הרגשת מספיק טוב או שאתה אשם. זה בדיוק למה חוק המשיכה לרוב לא עובד כמו שהובטח. החיים מורכבים מיותר מהמחשבות שלנו.

השני הוא ההימנעות. לפעמים הרעיון של "להתמקד רק ברגשות טובים" הופך להתחמקות מרגשות קשים שדווקא חשוב להרגיש ולעבד. רגש לא נעים הוא לא אויב. לפעמים הוא בדיוק המצפן.

אז מה השורה התחתונה

תורת היקס היא לא מדע, והחלק המטאפיזי שלה הוא עניין של אמונה אישית. אבל בתוכה יש כמה כלים פסיכולוגיים שימושיים באמת: הרעיון שריכוז ורגש מחזקים מחשבה, וסולם הרגשות ככלי עדין לטיפוס במקום קפיצה מזויפת.

הגישה הבריאה היא לא לבלוע הכל ולא לפסול הכל, אלא לקחת את מה שעוזר, לחבר אותו לחיים האמיתיים, ולהשאיר את השאר.

איך לוקחים את החלק המעשי הלאה

אם החלק של החזקת מסר ותחושה ברורים מדבר אליך, זה בדיוק העיקרון שאנחנו עובדים איתו, רק בצורה מסודרת ומקורקעת.

ערכת המסרים החיוביים לתת המודע לוקחת את הרעיון של מסר ורגש ברורים, ומטמיעה אותו דרך תרגול יומי קצר לפני השינה, בלי הבטחות קסם ובלי מטאפיזיקה. רק מסר, תחושה, וחזרה, בדקות השקטות שלפני השינה.

לא צריך להאמין בישות לא פיזית כדי שזה יעבוד. צריך רק לתת למוח את מה שהוא באמת יודע ללמוד ממנו.

שאלות נפוצות

מי זה אברהם היקס?

אברהם הוא לא אדם. זה השם שאסתר היקס, סופרת ומרצה אמריקאית, נותנת לישות לא פיזית קולקטיבית שלדבריה מעבירה דרכה את התכנים. היא הפיצה אותם במשך עשורים יחד עם בעלה המנוח ג׳רי. זו אמונה רוחנית, לא טענה מדעית.

מה זה סולם הרגשות של אברהם היקס?

זה סולם שמסדר רגשות מהכבדים, כמו ייאוש, אשמה ופחד, ועד הקלים, כמו שמחה, אהבה וחופש. אי אפשר לקפוץ מייאוש ישר לשמחה, אבל אפשר לטפס שלב אחד. מייאוש לכעס זו כבר עלייה, ומשם לתסכול ולתקווה.

האם כלל 17 השניות של היקס מבוסס מדעית?

לא. המספר 17 הוא ניסוח של היקס, לא ממצא מחקרי. הרעיון שמאחוריו, שריכוז חוזר במחשבה מחזק אותה, מתכתב עם מה שידוע על נוירופלסטיות ועל חוק הב. זה החלק השימושי.

מה הבעיה בחוק המשיכה של היקס?

הרעיון שאנחנו יוצרים את כל המציאות במחשבה יכול להפוך למקל להכות בו את עצמנו. אם משהו לא קרה, זה לא אומר שלא הרגשתם מספיק טוב. וההתמקדות רק ברגשות טובים עלולה להפוך להתחמקות מרגשות קשים, שדווקא חשוב להרגיש.