הערכה עצמית: למה היא לא עולה מלחץ, ומה כן מזיז אותה

8 דקות קריאה

בקצרה: הערכה עצמית היא היחס הכללי שלנו לעצמנו: כמה אנחנו מחבבים ומכבדים את מי שאנחנו. היא משתנה לאורך החיים, ובמטה אנליזה של מחקרי אורך היא עלתה בממוצע עד גיל שישים בערך. סקירה משנת 2003 לא מצאה ראיות לכך שתוכניות להעלות אותה הביאו תועלת, וסקירה משנת 2022 מצאה שהיא כן מנבאת תוצאות טובות יותר בכמה תחומי חיים, באפקטים קטנים. ובשאלה איך מגיעים אליה, סקירה משנת 2004 טוענת שהרדיפה עצמה, הצורך להוכיח שוב ושוב שאנחנו שווים, גובה מחיר לאורך זמן. כלומר, פחות לחץ על השאלה כמה אנחנו שווים, ויותר שינוי של התנאים ושל הטון.

הערכה עצמית: למה היא לא עולה מלחץ, ומה כן מזיז אותה

מה זה הערכה עצמית? זה היחס הכללי שלנו לעצמנו, כמה אנחנו מחבבים ומכבדים את מי שאנחנו. והשאלה המעניינת יותר היא לא כמה היא גבוהה אצלנו, אלא איך אנחנו מנסים להגיע אליה. הנה מה שנבדק, ואיפה החוקרים עצמם חלוקים.

מה זה הערכה עצמית, בפשטות?

ההגדרה שהכי הרבה חוקרים עובדים איתה עד היום באה מהסוציולוג מוריס רוזנברג. בספר שלו משנת 1965 על הדימוי העצמי של מתבגרים, הוא תיאר הערכה עצמית כעמדה חיובית או שלילית כלפי עצמנו, ובנה שאלון קצר של עשרה משפטים שעדיין משמש בהמון מחקרים.

המשפטים בשאלון פשוטים מאוד. "בסך הכול, אני מרוצה מעצמי". "אני מרגיש שיש בי כמה תכונות טובות". "לפעמים אני חושב שאני לא שווה כלום". אין שם שאלה על הישגים, על מראה או על כסף. רק על היחס.

כדאי להבחין בינה לבין שני מושגים קרובים. דימוי עצמי הוא התיאור: מי אני, במה אני טוב, מה מתאים לי. הערכה עצמית היא הרגש שמתלווה לתיאור הזה. וביטחון עצמי הוא כמה אנחנו סומכים על עצמנו מול משימה מסוימת. אפשר להיות בטוחים לגמרי בעבודה, ובאותו זמן לא לחבב את עצמנו במיוחד.

האם הערכה עצמית גבוהה באמת עוזרת?

כאן מתחיל הוויכוח, וכדאי להכיר את שני הצדדים שלו.

בשנת 2003 פרסמו רוי באומייסטר ושלושה עמיתים סקירה גדולה שבדקה שאלה אחת: האם הערכה עצמית גבוהה גורמת לתוצאות טובות. התשובה שלהם הייתה זהירה מאוד. הקשר בין הערכה עצמית לציונים בבית הספר נמצא צנוע, וחלק ממנו הוא בכיוון ההפוך: ציונים טובים מעלים הערכה עצמית, ולא רק להפך. מאמצים להעלות את ההערכה העצמית של תלמידים לא הוכחו כמשפרים הישגים.

הם כן מצאו שני דברים. הערכה עצמית גבוהה עוזרת להתמיד אחרי כישלון, והיא קשורה חזק לאושר (וכאן הם כתבו שהסיבתיות לא הוכחה, אבל שהם משוכנעים שהיא קיימת). ובסוף הם כתבו שלא מצאו ראיות לכך שהעלאה של הערכה עצמית, בטיפול או בתוכניות בבתי ספר, מביאה תועלת, והזהירו ששבחים בלי הבחנה עלולים לטפח נרקיסיזם.

בשנת 2022 חזרו לאותה שאלה בדיוק אולריך אורת' וריצ'רד רובינס, והפעם על בסיס מחקרי אורך רבים ומטה אנליזות שהצטברו מאז, שעוקבים אחרי אותם אנשים לאורך זמן ומפקחים על המצב שלהם בהתחלה. המסקנה שלהם שונה: הערכה עצמית ניבאה תוצאות טובות יותר ביחסים, בלימודים, בעבודה, בבריאות הנפשית ובבריאות הגופנית. ובמספרים, זאת השפעה צנועה: הגודל הממוצע שהם מדווחים על פני התחומים הוא בסביבות 0.10. הם עצמם מציינים שזה דומה לגורמים אחרים שנחשבים משפיעים, כמו תחושת מסוגלות ותפיסת צמיחה.

ככה אני קורא את שתיהן יחד. הרמה של הערכה עצמית כנראה משנה משהו, אבל לא הרבה. ומה שלא קיבל תמיכה הוא קיצור הדרך של לנפח אותה מבחוץ, בשבחים ובמשפטים יפים.

האם הערכה עצמית משתנה עם השנים?

כן, ובכיוון שמפתיע הרבה אנשים.

בשנת 2018 פרסמו אורת', ארול ולוצ'יאנו מטה אנליזה של מחקרי אורך: 331 מדגמים נפרדים, עם 164,868 משתתפים, בגילים שבין ארבע לתשעים וארבע. בממוצע, ההערכה העצמית עלתה מגיל ארבע עד אחת עשרה, נשארה יציבה בין אחת עשרה לחמש עשרה, עלתה חזק עד גיל שלושים, והמשיכה לעלות עד גיל שישים. בין שישים לשבעים היא הייתה בשיא, ורק אחר כך ירדה, קצת עד גיל תשעים ויותר אחריו. הדפוס הזה החזיק אצל נשים וגברים, בארצות שונות ובדורות שונים.

שני דברים חשובים כאן. אלה ממוצעים של אוכלוסייה, לא תחזית לאדם אחד. ועדיין, מי שמרגיש בגיל ארבעים וחמש שהרכבת כבר יצאה, כדאי שיידע שבממוצע, בגיל הזה, ההערכה העצמית עוד נמצאת בעלייה.

למה דווקא הרדיפה אחרי הערכה עצמית מתישה?

בשנת 2004 פרסמו ג'ניפר קרוקר ולורה פארק סקירה עם כותרת שאומרת הכול: המחיר של הרדיפה אחרי הערכה עצמית.

הטענה שלהן היא שהשאלה החשובה אינה אם ההערכה העצמית גבוהה או נמוכה, אלא איך אנשים מנסים להשיג אותה. בתחומים שבהם הערך העצמי שלנו "מושקע", למשל להיות הורה טוב, להצליח בעבודה או להיראות בצורה מסוימת, אנחנו מאמצים מטרה של להוכיח. ואז כל איום בתחום הזה מקבל תגובה שפוגעת בלמידה, ביחסים, בתחושת הבחירה ובוויסות העצמי, ולאורך זמן גם בבריאות הנפשית והגופנית. לפי הסקירה, הרווח הרגשי הקצר של הרדיפה הזאת לרוב קטן מהמחיר שלה בטווח הארוך.

חשוב לדעת מה זה ומה זה לא. זאת סקירה שמפרשת מחדש מחקרים קיימים ומציעה תיאוריה, לא ניסוי אחד שמדד את כל זה.

ובכל זאת, היא מתארת משהו שכמעט כולנו מכירים. הערה אחת על הבישול, בבית שבו הערך שלנו מושקע בבישול, לא נשמעת כמו הערה. היא נשמעת כמו פסק דין.

מה מלמד המשל על רוח הצפון והשמש?

יש משל עתיק, שמיוחס לאזופוס ומופיע בגרסה יוונית של המשורר בבריוס, שמתאר בדיוק את המנגנון הזה.

רוח הצפון והשמש התווכחו מי מהן חזקה יותר, והסכימו על מבחן: מי שתוריד ראשונה את המעיל מאדם שהולך בדרך. הרוח נשבה בכל הכוח, ואז חזק יותר, ואז קר יותר. והאיש עשה רק דבר אחד: הידק את המעיל אל הגוף ואחז בו בשתי ידיים. הרוח ויתרה. ואז השמש זרחה, בהתחלה בעדינות ואחר כך בחום מלא. האיש האט, שחרר את האחיזה, וכמה צעדים אחר כך הוריד את המעיל בעצמו.

ככה אני רואה את זה. הרוח היא איך שהרבה מאיתנו מנסים להרגיש שאנחנו שווים: להוכיח, להחמיר, לדרוש מעצמנו עוד. והאיש עושה בדיוק מה שאנחנו עושים כשלוחצים עלינו, גם כשמי שלוחץ הוא אנחנו: מהדק.

והשמש היא לא פינוק. היא גם כוח, רק כוח שעובד על התנאים ולא על האדם. היא לא נגעה במעיל בכלל. היא שינתה את מזג האוויר.

ההבדל מדיבור עצמי בגוף שלישי חשוב לי כאן. שם הכלי הוא מרחק: לצאת מהסערה כדי לראות אותה. כאן הכלי הוא טון וכיוון: חום במקום לחץ.

מה ההבדל בין הערכה עצמית לחמלה עצמית?

בשנת 2009 השוו קריסטין נף ורוס וונק בין השניים. במחקר הראשון, על 2,187 משתתפים, חמלה עצמית ניבאה תחושת ערך עצמי יציבה יותר מאשר הערכה עצמית, והייתה פחות תלויה בתוצאות. גם הקשר השלילי שלה להשוואה חברתית, לטחינת מחשבות ולכעס היה חזק יותר. והערכה עצמית, ולא חמלה עצמית, נמצאה קשורה לנרקיסיזם. במחקר השני, על 165 משתתפים, שתיהן ניבאו אושר, אופטימיות ורגש חיובי באותה מידה.

כדאי לזכור שני דברים. אלה מתאמים משאלונים, לא ניסוי שמוכיח שחמלה עצמית גורמת למשהו. ונף היא החוקרת שבנתה את השאלון של חמלה עצמית. ובכל זאת הכיוון ברור: יש דרך להרגיש בסדר עם עצמנו שלא נשענת על לנצח כל פעם מחדש.

איך משפרים הערכה עצמית בלי ללחוץ?

מה שאני מציע כאן הוא לא פרוטוקול מחקרי. זה ככה אני עובד עם זה, והוא נשען על הכיוון של הסקירות למעלה.

ראשית, למצוא איפה הערך מושקע. שאלה אחת: באיזה תחום טעות אחת מרגישה לי כמו פסק דין על מי שאני? שם הרוח נושבת הכי חזק. לרוב יש תחום אחד או שניים כאלה, לא עשרה.

שנית, להחליף את המטרה בתחום הזה. לפני שנכנסים לסיטואציה, משפט אחד: לא "להוכיח שאני טוב בזה", אלא "ללמוד משהו אחד" או "לתת משהו אחד". זה נשמע קטן. בפועל זה משנה מה הראש מחפש בחדר.

שלישית, לשנות תנאי אחד, לא את הכוח. במקום להחליט חזק יותר, לשנות את מזג האוויר: לסגור את האפליקציה שבה אתם משווים את עצמכם כל ערב, להצמיד את מה שקשה לזמן ולמקום קבועים כדי שלא תצטרכו להחליט מחדש בכל בוקר, ולדבר לעצמכם אחרי טעות בטון שבו הייתם מדברים לחבר. אם הקול הפנימי הוא הקול המבקר הישן, יש לו כתבה משלו.

ועוד דבר אחד מהעולם שלי. כשחוזר שוב ושוב אותו משפט פנימי, "אני לא מספיק", "אני תמיד מפספס", הצעדים האלה משנים את מזג האוויר, אבל לא תמיד נוגעים במשפט עצמו. בשבילו בניתי את ערכת המסרים החיוביים לתת המודע: תשעה תהליכי שמע בעברית, של כעשרים דקות, לשעה שקטה ביום או בערב.

מתי הערכה עצמית נמוכה היא סיבה לפנות לאיש מקצוע?

כשהיחס השלילי לעצמנו מלווה בעצב שלא עובר שבועות, בתחושת חוסר תקווה, בקושי לתפקד בעבודה או בבית, או במחשבות על פגיעה בעצמנו, זה כבר לא עניין של כלים. זה הזמן לפנות לאיש מקצוע. ובמצוקה עכשיו, ער"ן זמינים בטלפון 1201.

שאלות נפוצות

מה הסימנים להערכה עצמית נמוכה?

אין רשימת סימנים אחת שמאבחנת. הדרך שבה חוקרים מודדים את זה היא שאלון: עד כמה אנחנו מסכימים עם משפטים כמו "לפעמים אני חושב שאני לא שווה כלום" או "אני מרגיש שאין לי הרבה במה להתגאות". הסכמה עקבית עם משפטים כאלה, לאורך זמן ולא רק ביום רע, היא מה שהמושג מתאר.

האם אפשר לשפר הערכה עצמית בגיל מבוגר?

לפי המטה אנליזה של מחקרי האורך משנת 2018, בממוצע ההערכה העצמית ממשיכה לעלות עד גיל שישים בערך. זה ממוצע ולא הבטחה, אבל הוא סותר את ההנחה שאחרי גיל מסוים היא קפואה.

האם אפירמציות מעלות הערכה עצמית?

התשובה מורכבת יותר ממה שנדמה, והיא תלויה במי שאומר אותן ובאיך. יש לה כתבה משלה.

מה ההבדל בין הערכה עצמית לביטחון עצמי?

הערכה עצמית היא היחס הכללי לעצמנו. ביטחון עצמי הוא האמון ביכולת שלנו מול משימה מסוימת. על השני כתבתי כאן.

מקורות

  • Rosenberg, M. (1965). Society and the adolescent self-image. Princeton University Press.
  • Baumeister, R. F., Campbell, J. D., Krueger, J. I., & Vohs, K. D. (2003). Does high self-esteem cause better performance, interpersonal success, happiness, or healthier lifestyles? Psychological Science in the Public Interest, 4(1). PubMed
  • Crocker, J., & Park, L. E. (2004). The costly pursuit of self-esteem. Psychological Bulletin, 130(3). PubMed
  • Neff, K. D., & Vonk, R. (2009). Self-compassion versus global self-esteem: Two different ways of relating to oneself. Journal of Personality, 77(1). PubMed
  • Orth, U., Erol, R. Y., & Luciano, E. C. (2018). Development of self-esteem from age 4 to 94 years: A meta-analysis of longitudinal studies. Psychological Bulletin, 144(10). PubMed
  • Orth, U., & Robins, R. W. (2022). Is high self-esteem beneficial? Revisiting a classic question. American Psychologist, 77(1). PubMed
  • Babrius, Fables 18 (Perry 46): The North Wind and the Sun.

עוד על תת המודע ואמונות

כל המאמרים בנושא ←

ניצחונות קטנים: למה דווקא הם מחזיקים שבוע שלם?

רובנו מסכמים את היום לפי מה שנשאר פתוח, ואז מרגישים שלא זזנו. הנה מה שנמצא בכמעט שנים עשר אלף יומנים יומיים על מה שבאמת מרים יום רגיל, מה המחקר הזה לא מדד, ואיך נראית שורה אחת בסוף היום שמשנה את מה שאתם סופרים.

לקריאה ←

כוח רצון: למה רעיון המצבר שמתרוקן לא החזיק במחקר

כולנו מכירים את התחושה שכוח הרצון נגמר בשעות אחר הצהריים. הנה מה שקרה כששתי קבוצות מחקר גדולות ניסו לשחזר את הניסוי שעמד מאחורי הרעיון, מה כן נמצא אצל אנשים עם שליטה עצמית גבוהה, ודימוי סיני עתיק על סכין שלא נשחקה שמסביר את ההבדל.

לקריאה ←

פחד מכישלון: מה קורה כשכותבים את הכישלון לפני שהוא קורה?

הפחד מכישלון כמעט אף פעם לא מגיע עם פרטים. הוא אומר שזה לא יסתדר ונעצר שם. הנה מה שנמדד בשנת 1989 על הפרש בין לשאול מה עלול לקרות לבין לכתוב שזה כבר קרה, מה המחקר הזה לא מדד בכלל, ותרגיל של שלוש שורות שאפשר לעשות על נייר אחד הערב.

לקריאה ←