איך להירגע: מה עושים בדקה הראשונה, ומה באמת נבדק
בקצרה: להירגע לא מתחיל בהחלטה להירגע, אלא בגוף: נשיפה ארוכה מהשאיפה, יד על החזה, וכפות רגליים על הרצפה, ורק אחר כך מילה למה שקורה. במטה אנליזה משנת 2023, בשנים עשר ניסויים שמדדו לחץ, תרגול נשימה נקשר ללחץ נמוך יותר בדיווח עצמי, באפקט קטן עד בינוני, והחוקרים עצמם מזהירים מהייפ. בניסוי אחד על מגע מרגיע, שלא שוחזר, יד על החזה רגע לפני ריאיון במבחן לחץ נקשרה לקורטיזול נמוך יותר, אבל תחושת הלחץ לא הייתה שונה מקבוצת ההשוואה. כלומר, כלים לדקה הראשונה ולא הבטחה. כשהמתח לא יורד שבועות, או שיש התקפים, פונים לאיש מקצוע.

איך להירגע? התשובה הקצרה: לא דרך הראש, דרך הגוף. נשיפה ארוכה, יד אחת על החזה, שתי כפות רגליים על הרצפה, ורק אחר כך מילה אחת למה שקורה. הנה מה שנבדק בכל אחד מהם, ובאילו גבולות.
למה קשה להירגע רק בהחלטה?
מישהו אמר לכם פעם "תירגעו" בדיוק ברגע הלא נכון? (ואם הייתם פעם בצד השני של המשפט הזה, ראיתם גם מה הוא עושה.)
כשהלב כבר דופק והכתפיים כבר למעלה, הגוף נמצא בתוך תגובה. ככה אני רואה את זה: ההחלטה "עכשיו אני נרגע" מגיעה מהקומה העליונה, מהחלק שמסביר ומחליט, והגוף לא ממש מקבל הוראות כאלה. לכן מי שמנסה לשכנע את עצמו להירגע מוצא את עצמו לפעמים לחוץ פעמיים: פעם מהדבר עצמו, ופעם מזה שזה לא עובד.
מה שעובד לי, ומה שאני רואה שוב ושוב אצל אחרים, הוא לא להתווכח עם התגובה. לתת לגוף אות אחר, קטן ופיזי, ולחכות שהראש יצטרף.
מה עושים בדקה הראשונה?
נושפים לאט.
שואפים דרך האף בנחת, ונושפים דרך הפה, לאט, כך שהנשיפה ארוכה בערך פי שניים מהשאיפה. ארבע או חמש נשימות כאלה. בלי לספור שניות בלחץ, ובלי לנסות "לנשום נכון". רק להאריך את היציאה.
זאת ההנחיה שאני משתמש בה, ולא נוסח שנבדק בניסוי מסוים. גרסה אחת שכן נבדקה, בניסוי מסטנפורד, היא אנחות ברצף, מה שמכונה אנחה פיזיולוגית: שתי שאיפות ונשיפה אחת ארוכה. שם תרגלו אותה חמש דקות ביום במשך חודש, ולא כתרגיל לרגע של לחץ. פירטתי אותה ואת המחקר בכתבה תרגיל הרפיה לפני שינה, ואני משתמש בה גם באמצע היום.
האם תרגילי נשימה באמת מרגיעים?
כנראה שכן, במידה צנועה יותר ממה שהרשת מבטיחה.
קודם ההסתייגויות, שהחוקרים כותבים בעצמם: מספר הניסויים קטן, אף אחד מהם לא דורג בסיכון נמוך להטיה, והלחץ נמדד בשאלונים ולא במדד גופני. והמחבר הראשון מצהיר שעבר הכשרה כמורה לנשימה.
בתוך זה: בשנת 2023 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת סאסקס ומאוקספורד מטה אנליזה של ניסויים מבוקרים עם חלוקה אקראית על תרגול נשימה. בשנים עשר ניסויים שמדדו לחץ, ובהם שבע מאות שמונים וחמישה מבוגרים, מי שתרגלו נשימה מכוונת דיווחו על לחץ נמוך יותר מקבוצות ההשוואה, באפקט שהחוקרים מגדירים קטן עד בינוני. בעשרה מתוך שנים עשר הניסויים האלה הנשימה הייתה איטית. תמונה דומה נמצאה גם בחרדה, בעשרים ניסויים, ובתסמיני דיכאון, בשמונה עשר ניסויים, בדיווח עצמי.
והמשפט שלהם שאני הכי אוהב בכל המאמר: הם קוראים להיזהר מאי התאמה בין ההייפ לבין הראיות.
כלומר, נשימה איטית היא כלי סביר, לא קסם. הניסויים האלה בדקו תרגול של שבועות, לא דקה אחת ברגע של לחץ, ואת הדקה הראשונה אני מביא מהניסיון שלי.
למה יד על החזה?
גם כאן ההסתייגויות קודם. זה ניסוי אחד, ולא מצאתי ניסוי שחזר עליו. הוא נעשה על צעירים בגילים שמונה עשרה עד שלושים וחמש, רובם סטודנטים ורובם נשים. ההנחיה כללה גם שתיים או שלוש נשימות עמוקות, כך שאי אפשר להפריד בין המגע לבין הנשימה. והחשוב מכולם: תחושת הלחץ של המשתתפים לא הייתה שונה מזו של קבוצת ההשוואה. מה שהיה שונה הוא הורמון.
בשנת 2021 פרסמו חוקרים מאוניברסיטת גתה בפרנקפורט ניסוי שבו מאה חמישים ותשעה משתתפים עברו מבחן לחץ מקובל במעבדה, שכולל ריאיון מדומה מול ועדה. אחרי חמש דקות של הכנה, רגע לפני הריאיון, קבוצה אחת קיבלה חיבוק של עשרים שניות, קבוצה שנייה הניחה ידיים על הגוף לעשרים שניות, והשלישית קיפלה מטוס נייר. כמעט כל מי שהיו בקבוצת המגע העצמי בחרו יד ימין על החזה, מעל הלב, ויד שמאל על הבטן.
בשלוש מתוך ארבע המדידות שאחרי מבחן הלחץ, רמת הקורטיזול ברוק הייתה נמוכה יותר בשתי קבוצות המגע מאשר בקבוצת מטוס הנייר. הדופק לא היה שונה, וגם הלחץ שהמשתתפים דיווחו עליו לא היה שונה. במדידה האחרונה, ארבעים דקות אחרי סוף מבחן הלחץ, ההבדל כבר לא היה מובהק.
ובשנת 2026 פורסם ניסוי נוסף מאוניברסיטת וינה, עם אחד השמות מהניסוי הראשון ברשימת המחברים. שבעים ושמונה סטודנטים, רובם נשים, עם ציון לחץ מעל סף שנקבע בשאלון, תרגלו ארבעה עשר יום, חמש דקות כל בוקר, מגע מרגיע או מדיטציה קצרה. בשתי הקבוצות הייתה הנחיה לנשום עמוק, ובשתיהן הלחץ ירד מלפני כל תרגול לאחריו, בלי הבדל ביניהן. אף אחד מהתרגולים לא שינה את הלחץ שהמשתתפים דיווחו עליו בשאלונים בסוף התקופה, וגם לא ארבעה שבועות אחרי.
הקריאה שלי, ולא מסקנה של החוקרים: יד על החזה היא לא דרך להרגיש מיד אחרת. היא דרך לתת לגוף אות, עוד לפני שהראש השתכנע. ולכן אני מצמיד אותה לנשיפה הארוכה, ולא משתמש בה לבד.
איך מחזירים את הגוף לחדר?
כשהראש כבר רץ לשיחה של מחר או לוויכוח של אתמול, עוזר להחזיר אותו לכאן במשהו מוחשי.
שתי כפות הרגליים על הרצפה, ולהרגיש את המשקל שלהן. שלושה דברים שאתם רואים, ולומר אותם בשמם בשקט. צליל אחד שמגיע מבחוץ. ואז שוב נשיפה ארוכה.
לתרגיל הזה לא מצאתי ניסוי מבוקר משלו, ולכן אני מביא אותו כהרגל שעובד לי, לא כנתון. הוא שימושי במיוחד כשאי אפשר לעצום עיניים: בפגישה, בתור, באוטו לפני שנכנסים הביתה.
מתי נותנים שם למה שמרגישים?
אחרי שהגוף ירד קצת, יש מקום למילה אחת. "זה פחד". "זה עלבון". "זה עומס".
אצלי הסדר הזה עובד: כשהלב דופק בגרון, קשה למצוא אפילו את המילה, ולכן קודם גוף ואחר כך מילה. על הכלי הזה ועל המחקר שעומד מאחוריו כתבתי בכתבה ויסות רגשי.
ומה כשיש יותר מדקה?
כשיש עשר דקות, אפשר להאריך: לשבת או לשכב, ולבנות תמונה אחת רגועה, בכל החושים. מה רואים, מה שומעים, מה מרגישים על העור. תסריט מלא, צעד אחר צעד, מחכה בכתבה דמיון מודרך להרגעה.
ועוד דבר אחד מהעולם שלי. כשהמתח חוזר שוב ושוב לאותו מקום, עם אותו משפט פנימי ("אני לא אעמוד בזה", "אני תמיד מפשל ברגע האמת"), הכלים של הדקה הראשונה מורידים את הגל, אבל לא נוגעים במשפט. בשבילו בניתי את ערכת המסרים החיוביים לתת המודע: תשעה תהליכי שמע בעברית, של כעשרים דקות, לשעה שקטה ביום או בערב. הם לא נבנו לרגע של לחץ באמצע הרחוב. הם נבנו לעבוד על המשפט שמדליק אותו.
מתי זה כבר לא עניין של כלים?
אם המתח לא יורד כבר שבועות, אם יש התקפים שבהם הלב דופק, קשה לנשום ונדמה שמשהו רע עומד לקרות, או אם הלחץ פוגע בשינה, בעבודה או בקשרים, זה הזמן לפנות לרופא המשפחה או לאיש או אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש. יש טיפולים שנבדקו היטב, והכלים כאן לא באים במקומם. ובמצוקה רגשית חריפה אפשר לפנות לער"ן, עזרה ראשונה נפשית, בטלפון 1201.
וכאב בחזה, או קוצר נשימה שמגיע פתאום, הם סיבה לפנות מיד לעזרה רפואית, ובמצב דחוף למד"א בטלפון 101, גם כשנדמה שזה "רק לחץ".
שאלות נפוצות
איך להירגע מהר?
מתחילים בגוף ולא במחשבה: ארבע או חמש נשימות עם נשיפה ארוכה בערך פי שניים מהשאיפה, יד על החזה, וכפות הרגליים על הרצפה. רק אחרי שהגוף ירד קצת, נותנים שם במילה אחת למה שמרגישים.
האם תרגילי נשימה באמת עוזרים להירגע?
במטה אנליזה משנת 2023, בשנים עשר ניסויים שמדדו לחץ ובהם שבע מאות שמונים וחמישה מבוגרים, תרגול נשימה נקשר ללחץ נמוך יותר בדיווח עצמי, באפקט קטן עד בינוני. החוקרים מציינים שמספר הניסויים קטן ושאף אחד מהם לא דורג בסיכון נמוך להטיה.
האם יד על הלב מרגיעה?
בניסוי משנת 2021, מי שהניחו יד על החזה ויד על הבטן לעשרים שניות, רגע לפני הריאיון במבחן לחץ במעבדה, הגיבו בפחות קורטיזול מקבוצת ההשוואה. הדופק ותחושת הלחץ לא היו שונים, ההנחיה כללה גם נשימות עמוקות, ולא מצאתי ניסוי שחזר על הממצא. לכן זה אות לגוף, לא מתג שמכבה את הלחץ.
מה עושים כשלא מצליחים להירגע בלילה?
אותם כלים עובדים גם במיטה, אבל ללילה יש כמה דברים משלו, כמו רשימה של מטלות למחר וקימה מהמיטה כשהשינה לא מגיעה. פירטתי אותם בכתבה איך להירדם מהר.
מקורות
- Fincham, G. W., Strauss, C., Montero-Marin, J., & Cavanagh, K. (2023). Effect of breathwork on stress and mental health: A meta-analysis of randomised-controlled trials. Scientific Reports, 13(1), 432. PubMed
- Dreisoerner, A., Junker, N. M., Schlotz, W., Heimrich, J., Bloemeke, S., Ditzen, B., & van Dick, R. (2021). Self-soothing touch and being hugged reduce cortisol responses to stress: A randomized controlled trial on stress, physical touch, and social identity. Comprehensive Psychoneuroendocrinology, 8, 100091. PubMed
- Maier, F., Luttenberger, I., Dreisoerner, A., & Szaszkó, B. (2026). Self-soothing touch reduces momentary stress, fatigue, and loneliness comparable to brief meditation: A randomised controlled trial. Stress and Health, 42(1), e70145. PubMed
עוד על רגשות, חרדה וויסות
כל המאמרים בנושא ←למה אני אף פעם לא מרוצה ממה שיש לי?
השגתם משהו שרציתם, ותוך שבועיים ההרגשה חזרה למקום שהייתה בו. הנה מה שקורה במערכת שמזיזה את הרף, מה מצא מחקר משנת 1978 על זוכים בלוטו, ומה באמת עוזר במקום להתאמץ להיות מרוצים.
לקריאה ←מה זה תדר רגשי? סולם התודעה של הוקינס, בלי הבטחות
מה זה תדר רגשי, מה דייוויד הוקינס טען במפת התודעה, למה המספרים בסולם אינם תדרים שאפשר למדוד, ואיך בכל זאת אפשר להשתמש בסולם כמפה רגשית שימושית.
לקריאה ←חמלה עצמית: איך עושים חשבון נפש בלי להישבר ממנו
חמלה עצמית נשמעת כמו פינוק, אבל המחקר מצביע דווקא לכיוון ההפוך. הנה מה היא באמת, מה נמצא במחקר על מוטיבציה אחרי כישלון, ותרגול שלוש שורות לחשבון נפש שנגמר בהחלטה ולא בעונש.
לקריאה ←