המשל של נסראדין והמפתחות. למה אנחנו מחפשים תשובות במקום הלא נכון

הפנס והמפתחות

ידעתם שיש משל עממי בן כשמונה מאות שנה, שמסופר גם כמשל סופי, ומסביר למה רובנו מחפשים תשובות במקום הלא נכון? הוא קצר, מצחיק, ובאופן מטריד רלוונטי בדיוק לחיים שלנו היום.

ערב באנטוליה. רחוב צר, עפר מתחת לרגליים. פנס שמן בודד מאיר עיגול קטן של אור על האדמה. נסראדין חוג'ה, רוכב על חמורו במגבעת רחבה, יורד לארץ ומתחיל לחפש משהו על הקרקע. הוא רוכן, מסתכל, מזיז אבנים קטנות, ממשיך לחפש.

עובר אורח מבחין בו ושואל. "מולא, מה אתה מחפש?"

"איבדתי את המפתחות שלי", עונה נסראדין בלי להרים את הראש.

העובר אורח, איש טוב לב, מתכופף ומתחיל לעזור. הם מחפשים יחד, בשתיקה, מספר דקות. אחרי זמן מה, העובר אורח שואל. "מולא, איפה בדיוק איבדת אותם?"

נסראדין מצביע על הבית שמאחוריו. "שם. בתוך הבית".

העובר אורח קופא. "אם איבדת אותם בבית, למה אנחנו מחפשים כאן ברחוב?"

ונסראדין עונה את התשובה שעוברת 800 שנה ועדיין מצלצלת כאילו נאמרה הבוקר: "כי כאן יש אור".

רגע של היסטוריה

נסראדין חוג'ה הוא דמות עממית שצמחה באנטוליה במאה ה-13, כלומר לפני כ-800 שנה. סיפוריו עברו בעל פה דרך כל העולם המוסלמי, מטורקיה ועד אזרבייג'ן ומהבלקנים ועד הודו. בכל תרבות הוא קיבל שם מעט אחר: הוג'ה, מולא, ג'וחא בעולם הערבי, אפנדי במרכז אסיה.

הסיפורים שלו תמיד נראים כמו בדיחות. ותמיד מתחתיהם יושב משהו עמוק יותר. זו מסורת הוראה. הצחוק מוריד את ההגנה של השומע, והרעיון נכנס דרך הסדק.

הסיפור על המפתחות הוא הידוע מכולם. בגרסה מודרנית נפוצה מופיעים בו שיכור ושוטר, ובמחקר קוראים לתופעה אפקט הפנס. אבל הוא בעיקר עוסק בנו.

ההטיה הקוגניטיבית מאחורי המשל

המשל נראה כאילו הוא מתאר רק טיפש. אבל דניאל כהנמן, בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט" משנת 2011, תיאר נטייה דומה מאוד. הוא קרא לה Cognitive Ease, קלות קוגניטיבית.

המוח שלנו נוטה להעדיף את הנתיב הקל. את המקום שיש בו אור. את המידע שיש לו גישה אליו. הוא לא בוחר לפי איפה התשובה. הוא בוחר לפי איפה החיפוש זול.

זה אומר שאנחנו, כברירת מחדל, נמצא את עצמנו שוב ושוב מתחת לפנס. לא מתוך טיפשות, אלא מתוך ברירת מחדל של המוח.

הבעיה היא שהדברים החשובים באמת לא נמצאים מתחת לפנס. הם נמצאים בבית. בחושך. במקום שדורש מאיתנו להרים את הפנס, להיכנס פנימה, ולחפש בלי לראות בבירור.

ארבעת החדרים החשוכים

הנה ארבעה מקומות נפוצים שאנחנו נוטים לעקוף אותם. כל אחד מהם הוא חדר חשוך עם המפתחות בפנים.

ראשית, הרגש שאנחנו לא מוכנים להרגיש. במקום להרגיש עצב, אנחנו אוכלים. במקום להרגיש כעס, אנחנו גוללים בטלפון. במקום להרגיש פחד, אנחנו עסוקים. ההסחה תמיד מוצעת בשפע. הרגש עצמו, זה החדר החשוך. ופלאי הפלאים, הוא בדיוק מה שיפתח את המנעול הבא בחיים.

שנית, השיחה שאנחנו לא מוכנים לקיים. אנחנו פונים לחבר. ליועץ. לפסיכולוג. לקלפים. שואלים את כולם מה הם חושבים על מה שצריך להגיד לבן הזוג, לאמא, לשותף לעבודה. השיחה האמיתית, עם האדם הספציפי הזה, נמצאת בחדר חשוך. שם המפתחות.

שלישית, השאלה שמפחידה אותנו. במקום לשאול את עצמנו "האם המקצוע שלי באמת מתאים לי", אנחנו קוראים עוד ספר על פרודוקטיביות. במקום לשאול "האם הזוגיות הזאת מקדמת אותי", אנחנו הולכים לעוד סדנה על תקשורת. השאלה הקשה היא החדר החשוך. כל מידע נוסף הוא מתחת לפנס.

רביעית, התרגול המשעמם. הרגלים יומיומיים, חזרה על אותו דבר, היומיום של אדם שמתפתח. רובנו מעדיפים את הדרמה של "אירוע השינוי" על פני הריקנות של תרגול עקבי. הדרמה היא הפנס. התרגול הוא החדר.

איך נכנסים לחדר

המעבר מתחת לפנס אל הבית דורש שלושה דברים פשוטים.

הראשון הוא להכיר שאנחנו מחפשים מתחת לפנס. עצם השאלה "מה אני מנסה להימנע ממנו ברגע הזה" מאירה את החושך. ברגע שאנחנו רואים את ההימנעות, היא מאבדת חלק מכוחה.

השני הוא להיכנס בקטן. אם החדר החשוך הוא רגש שאנחנו נמנעים ממנו, די בחמש דקות של ישיבה בשקט עם הרגש הזה. בלי לפתור אותו. רק לשבת איתו. אם זה שיחה, די בהתחלה של משפט אחד.

השלישי הוא לא לחפש את המפתחות מיד. החדר החשוך מתבהר לאט. בהתחלה אנחנו לא רואים כלום. ואז, אט אט, העיניים מסתגלות. המפתחות נמצאים אחרי ההסתגלות, לא לפניה.

שאלה אחת

איפה הפנס שלכם דולק עכשיו? איזה חדר חשוך מחכה כבר חודשים?

יש סיכוי גבוה שאתם יודעים בדיוק.

---

ערכת השמע של MindCode בנויה לעזור לנו להיכנס לחדרים החשוכים שלנו, בעדינות. דמיונות מודרכים בקצב איטי, שנותן לעיניים זמן להסתגל. להכיר את ערכת השמע.

שאלות נפוצות

מה המשל של נסראדין והמפתחות?

נסראדין מחפש את המפתחות שלו ברחוב, מתחת לפנס. עובר אורח עוזר לו ושואל איפה בדיוק איבד אותם, והוא עונה: בתוך הבית. וכשהוא נשאל למה מחפשים ברחוב, הוא עונה: כי כאן יש אור. המשל מתאר את הנטייה לחפש איפה שנוח, ולא איפה שהתשובה.

מי היה נסראדין חוג'ה?

נסראדין חוג'ה הוא דמות עממית שצמחה באנטוליה במאה השלוש עשרה. הסיפורים שלו עברו בעל פה ברחבי העולם המוסלמי, ובכל מקום הוא קיבל שם קצת אחר, כמו ג'וחא בעולם הערבי ואפנדי במרכז אסיה. הם נשמעים כמו בדיחות, ומתחתיהם יושב רעיון.

מה הקשר בין המשל להטיות חשיבה?

דניאל כהנמן תיאר בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט" משנת 2011 את מה שקרא לו קלות קוגניטיבית. המוח מעדיף את הנתיב הקל ואת המידע שיש לו גישה אליו, ולכן נוטה לחפש איפה שהחיפוש זול. זו לא טיפשות, זו ברירת מחדל שאפשר לזהות.

איך מפסיקים לחפש מתחת לפנס?

בשלושה צעדים. קודם שואלים: ממה אני מנסה להימנע ברגע הזה? אחר כך נכנסים בקטן, למשל חמש דקות של ישיבה בשקט עם רגש, או משפט פתיחה אחד בשיחה. ובסוף נותנים לחושך זמן להתבהר, כי המפתחות נמצאים אחרי ההסתגלות ולא לפניה.